<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פל"ח</h1>
<h2>דף צג.</h2>
ועל ענין התנאי אומר עוד הירושלמי (דמאי פ"ז ה"א) אמר רבי יוחנן הדא בשל דמאי אבל בשל ודאי טבל אינו מועיל תנאי וכדלעיל. ומיהו לפי מעשה דרבי הושעיא הנזכר שם נראה שאפילו בשל ודאי מועיל תנאי. ומתניתין דילן מוכח שמועיל תנאי אפילו בשל ודאי, דהכי אמרינן מכלתין (דמאי) פרק בתרא (מ"ה), היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה אומר שני תאנים שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה, עשרה מעשר ראשון, תשעה מעשר שני. היו דמאי אומר מה שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא מעשר ושאר מעשר סמוך לו. היו דמאי, שמעינן ממתניתין דלא אשכחן תרומה גדולה דמאי. נמצא שהבבא קמא בשל ודאי קא מיירי דקתני טבל והשנית בשל דמאי. ולא הזכיר בשל טבל תרומת מעשר שהרי היא באותם עשרה של מעשר ראשון. ומתרצים שהירושלמי דמשמע שאין מועיל תנאי אלא בשל דמאי הוא בשאין הפירות ברשותו ובהכי מועיל בשל דמאי אבל לא בשל ודאי, ומתניתין בשישנם ברשותו ולזה מועיל התנאי אפילו בשל ודאי. וכן נמי כתב טהור קודש מה"ר אליעזר זק"ל בהלכותיו דבשל ודאי נמי מועיל תנאי.
ומיהו הר"ם כתב לפירוש משנת היו לו תאנים (דמאי פ"ז מ"ה), גם זה תדע כי מה שנאמר בתאנים של טבל אינה הלכה, לפי שהטבל חייב במתנות מדאוריתא, והעקר בידנו בדאוריתא אין ברירה ואין לו תקנה אלא אם כן הוציא לו המתנות קודם. ואין ברירה דאוריתא ויש ברירה דרבנן היא שנויה מסכת יום טוב פרק משילין (ביצה ל"ח א'), ובשל דמאי מותר בשביל התנאי שהקדים מערב שבת. והכי נמי כתב ז"ל על משנת מסכת דמאי (פ"ז מ"ד) ושנויה היא נמי פרק בכל מערבין (עירובין ל"ז א'), הלוקח יין מבין הכותיים אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה, עשרה מעשר ראשון, תשעה מעשר שני ומוחל ושותה, ופירש ז"ל (בפיהמ"ש) זה הדבר הוא במי שקנה ערב שבת ולא היה לו פנאי להוציא המתנות, ופירות כותיים הם טבל ולפיכך הוא חייב במעשרות כולם כמו שאתה רואה. ומה שאמר מוחל ר"ל יתחיל לשתות. וזאת ההלכה היא לרבי מאיר שסובר יש ברירה והדבר הנשאר כאילו הופרש מתחלה. ותדע שחובת התרומה והמעשרות מן התורה באכילתה והעיקר בידנו בדאוריתא אין ברירה, ומפני זה אין הלכה כרבי מאיר שהוא לו זה הסתם, אלא יוציא תרומה ומעשרות קודם שתייתו על כל פנים, עד כאן. והתוספתא נמי בערב שבת מיירי, דהכי אמרינן מסכת דמאי פרק בתרא (פ"ח ה"ה) הלוקח יין מבין הכותיים מערב שבת ושכח ולא הפריש, אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה, ועשרה הבאים אחריהם מעשר ראשון, ותשעה הבאים אחריהם מעשר שני, ומתחיל ושותה מיד דברי רבי מאיר, רבי יהודה ורבי שמעון ורבי יוסי אוסרין. אמרו ליה לרבי מאיר אי אתה מודה שאם יבקע הנוד ששתה זה טבל, אמר להם לכשיבקע. ומיהו גבי מעשר שני כיון שדינו בפדייה יחללנו מעתה, ולא סמכינן אברירה אלא היכא דלא אפשר בענין אחר. וגבי תאנים דלא תני ומחל ואוכל, משום דהתם אינם מעורבים וידועים הם מי הם תרומה ומי הם מעשר שני הלכך לא הוצרך לשנות ומחל ואוכל. ובמתניתין רבי סתמא קתני לה לא ששנה בה פלוגתא דתנאי. וכן בגמרא סוף מסכת מעילה (כ"ב א') גבי כיסין אלוגין רמא ליה, אייתי פלוגתא דהני תנאי. ומשנת מסכת דמאי (שם) לא הזכירה תרומת מעשר לפי שאסור לקרות שם בין השמשות בודאי כי אם לפי הצורך בצמצום. ולהכי נמי לא קתני גבי מעשר שני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות כמו גבי דמאי דקביעות מקום וחילול כמו הפרשה הוא. וממה שהביאו בתוספות פרק בכל מערבין יראה שאפילו בשבת עצמו יוכל לומר זה במה שאינו מתוקן מערב שבת.
הלוקח יין מבין הכותים מוחל ושותה. גריס רבינו האיי גאון ז"ל ומוהל ושותה, כלומר מזוג מגזרת (ישעיה א' כ"ב) מהול במים. וזה קודם הפרשה, וכשיפריש התרומה והמעשר חלה עליהם מאליהם. ואין כאן משום מתקן בשבת, ולא משום שותה טבלים למפרע שכשיבאו לידי הפרשה יהיו נקבעים ונמצא מה ששתה חולין שתה. אלמא קסבר הגאון יש ברירה ולבקיעת הנוד לא חיישינן כרבי מאיר, כלומר הרי תרומה ומעשרות בתוכן והוא שותה, ואמרינן מה שמשייר זהו תרומה ומעשרות ומה ששתה חולין שתה. ואי קשיא תוספתא דדמאי (פ"ח הי"א) קרא שם לשולי חבית לא ישתה מפיה דמשקה מעורב הוא, אם כן אפילו יש ברירה כל זמן שלא הופרש חולין ותרומה ומעשר מעורבין והוה ליה דמע. איכא למימר דהתם לא תלה הטעם בהפרשה הילכך ישתה מה שישתה ויניח מה שיניח, ולעולם אותם שנשארו לשעת הפרשה הם מוקבעים לתרומה ומעשר שהוא לא קבעם אלא על הנפרשים כשעור קביעתם. וכן מסכת דמאי (פ"ז מ"ב) מזגו לו את הכוס אומר שני לוגין וכו', הרי כמו כן בכאן שלא קבעם מיד בשולי הכוס אלא מה שישאר בשוליו, והנשאר הוא הנקבע לא השתוי. וכמה משניות שבכלן שנינו מעשר שני לצפונו או לדרומו ומחולל על המעות, וכאן שנינו מוחל ושותה ולמה שינה את לשונו אלא ודאי נראין דברי הגאון והדברים עתיקין עד כאן. הרי בכאן שלש לשונות לפי מה שנמצא, שהרי התוספתא (פ"ח ה"ה) גריס מוחל ושותה, מתחיל, וכן פי' הר"ם ז"ל. ורבינו האיי מוהל. ורש"י פי' מחלל. מסכת מכשירין פרק בתרא (פ"ו מ"ה) מי החלב כחלב והמוהל כשמן, פי' שמן עכור ובו מים מעורב.
הלכות שבת פרק כ"ג (הט"ז) כתב הר"ם מי שקרא שם לתרומת מעשר של דמאי או למעשר עני של ודאי לא יטלם בשבת, ואף על פי שייחד מקומם מקודם השבת והרי הם ידועים ומונחים בצד הפירות. ואם היה כהן או עני למודים לאכל אצלו יבאו ויאכלו ובלבד שיודיעו לכהן שזה שאני מאכילך תרומת מעשר ולעני שזה מעשר עני. והיא שנוייה מסכת דמאי פרק ד' (מ"ד) ופי' קורא שם, תרומת מעשר המחוייבת לזה הצבור יהיה בזה הצד, וסימן עליו אך לא הפרישה מכלל הפירות ההם. ולזה אמרו אף על פי שהם ידועים לא יטלם בשבת, ובארו בגמרא שלא יטלם הוא לא יתנם, כלומר לא יטלם לנתינה מפני שאסור לתת המתנות בשבת. ונראה מדבריו ז"ל שסבור שתרומות ומעשרות בזמן הזה דרבנן, שעכשיו יהיה מותר להתנות אפילו בטבל, דהא בדרבנן יש ברירה.
עוד יתבאר מהירושלמי (דמאי פ"ז ה"א) שבשעת הפרשת והגבהת זה התקון ביום השבת שאדם אחר זולת המתנה הוא שיכול להפרישה ולהגביהו. ומביא על זה מעשה, רבי אושעיא הוה ליה תנאי ודאי, אתיא איתתא בשלית ירקא אינשא מתקנא, אתיא אמרה ליה לרבי אושעיא, שלח זכרי בן לוי דתקון ליה ואף על גב דלא הוה ליה זכיה בגויה. תאר העשיה מבוארת במשנת מזגו לו את הכוס (דמאי פ"ז מ"ב). ושואל הירושלמי (שם ה"ב) מתי יאמר זה, אם קודם שתיה משקה מעורב, אם אחר שתייה נמצא שותה טבלים למפרע, ומשני לעולם קודם שתיה והוא שיאמר מכבר לכשאשתנה, כלומר מעכשו לכשאשתנה. ועל מאי דגרסינן בתוספתא (דמאי פ"ח ה"ג) ובירושלמי (פ"ז ה"א), ומעשר שני בצפונו או בדרומו מחולל על המעות, אמר רבי יהודה היאך זה מעשר דבר שלא בא לתוך ידו, לא מצאתי מי שהשגיח על רבי יהודה בזו מפני שחולק על המשנה. ועל ההוא דהלוקח יין מבין הכותיים (דמאי פ"ז מ"ד) אומר הירושלמי (שם ה"ב) הכל מודים בכוס שהוא על אתר, וקורא מערב שבת לשבת על אתר כלומר זמן סמוך זה לזה וקרוב. ודוקא נוד דעבדי דמשהין ביה חמרא ואיכא למיחש אבל כוס וכיוצא בו בדבר שאין משהין בו, או דברים שאין בהם דרך בקיעה, מודו לרבי מאיר שמועיל בו תנאי. וזה יהיה לסברת מי שיש לו שתנאי מועיל בשל טבל, דההוא דהלוקח בשל טבל משתעי. ותנאי אי זה שיהיה, כשמועיל דוקא למה שיאכל בשבת לבד אבל לא לצורך החול. והכי איתא בירושלמי מסכת דמאי פרק ז' רבי ינאי הוה ליה תנאי ודאי שאל לו רבי חייא רבה מהו לתקנם בשבת, אמר לו למען תלמד ליראה את ד' אלקיך כל הימים אפילו בשבת, ופי' תנאי ודאי שהיה לו ודאי טבל שהתנה עליו מערב שבת. ובגמרין מסכת יבמות פרק האשה רבה (צ"ג א') רבי ינאי גופיה תרם שלא מן המוקף לכבוד שבת, וזכרנוה פרק י"ז, ומאחר שהיה תורם שלא מן המוקף על כרחין היו לו פירות בידו שהוא תורם בעדם שאינם במוקפות, ואם כן שהיו לו פירות מה לו לתקן האחרים שלא מן המוקף יסתפק עם אלו הפירות בשבת ויניח האחרים למוצאי שבת ואז יתרום מן המוקף, אלא שמא יצטרך לכל הפירות הללו ולא איפשר ליה אלא בהכי.
